הטקסט מבקש לבחון ולנתח את המרחב הסמנטי של המטאפרות, הדימויים, קטעי המיתוסים והטקסטים אשר גוף יצירותיו של גרהרד ריכטר מייצר. נקודת המוצא של הניתוח היא פעולתו הפרפורמטיבית ההרסנית של האמן בשנת- 1962, בה השמיד בשריפה פומבית את כל יצירותיו המוקדמות שנעשו ברוח אסכולת ארט-אינפורמל. אם נביט בציוריו של ריכטר מבעד לפריזמת פעולה אלימה זו, המאזכרת בבירור שריפות ספרים פומביות (כגון זו שערכו הנאצים בשנת-1933), ניתן לקרוא אותם כעבודות העוסקות בנקודות שבר. נקודות אלה מתווכות בין ה"ישן" המביך לבין ה"חדש" המבטיח, והן שייכות באופן בלתי נבדל לתפיסתנו של מושג ההיסטוריה, במובן הקולקטיבי והאישי כאחד. מוטיב נקודת השבר נקשר במאמר זה לדימוי הפנים השטופות באור הלהבות, פני רפאים שתוויהן אינם מסמנים עוד את הגבולות בין סובייקט לבין אובייקט, בין היחיד לבין הקהילה. פנים שהנן גם פני שטח, façade – דהינו, הנושא האולטימטיבי של צייר.
המאמר נכתב במסגרת סמינר "פילוסופיה פוסט-מודרנית" בהנחיית ד"ר חיים לוסקי