היחידה להיסטוריה ותיאוריה, בצלאל //   גיליון מספר 15 - קומיקס וקריקטורה, ינואר 2010   בהקשר
קומיקס פוליטי וחברתי בישראל בשנים האחרונות
אמיתי סנדי

על כמה יוצרי קומיקס ישראלים הבולטים בשנים האחרונות, אשר מצליחים לייצר בקומיקס שלהם אמירות חברתיות ופוליטיות.



בכוונתי בסקירה קצרה זו להצביע על  כמה מיוצרי הקומיקס הישראלים הבולטים מהשנים האחרונות, שמצליחים לייצר בקומיקס שלהם אמירות חברתיות ופוליטיות, ברובדים הגלויים או הסמויים. בראיון לאבי פיטשון בעיתון זמן תל-אביב (1995), התבטא ירון ניסקי, מעורכי הקומיקס 'סטיות של פינגווינים' כי "קשה לעשות פה הומור שחור, כי המציאות עצמה קיצונית. כשאתה רואה בטלוויזיה חרדים אוספים אצבעות מצמרות של עצים אחרי פיגועים, אתה חייב ליצור ביחס למציאות הזאת'. שכן, קומיקס פוליטי יעיל איננו יבשושי כמו מניפסט טרחני, אלא מעביר את המסר הפוליטי כחלק מסיפור או משל, וכך מקל על קליטתו אצל הקוראים. יש יוצרים ישראלים שמביעים עמדה פוליטית ברורה, חדה וחותכת, ויש שמעמידים מראה מגחיכה מול המציאות החברתית והפוליטית אבל משאירים לקהל את העבודה הקשה של עיבוד ההשלכות המוסריות מן הסיטואציות האבסורדיות.

קומיקס פוליטי טוב לא חייב להציג באופן ישיר את ביבי או ברק, או כל דמות ציבורית אחרת.

לדוגמא, הגנרלים וחברי הכנסת של גלנדון ואיזבלה הוא אב טיפוס שמייצג במדוייק את כל אותם עשרות אנשי הצבא\פוליטיקאים הציניים והששים אלי קרב השולטים בחיינו. ומכיוון ש"האישי הוא הפוליטי", גם קומיקס אישי על מערכות יחסים או על גבריות רגישה יכול לספק אמירות ותובנות על מערכות יחסים חברתיות, שיש להן גם השלכות פוליטיות.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 1:

הכנסת - מאת גלנדון ואיזבלה, פורסם בבלוג "תותחי המין" בישראבלוג

הצמד גלנדון ואיזבלה, זוג אמנים שגרים עם שלוש בנותיהם בפרדס חנה, הם היוצרים הפוליטיים ביותר הפועלים כאן בשנים האחרונות. הם בוטים, ישירים, חסרי עכבות. הם לובשים את האנטי-מיליטריזם, הפמיניזם והסוציאליזם שלהם בלי להתבייש, ולמרות זאת הצליחו לחדור למעוזי מיינסטרים בעיתונות הישראלית: הם איירו עבור עיתונים רבים, ממוסף פירמה של גלובס דרך קפטן אינטרנט, קדנציה של כשנתיים בעמוד האחורי של מגזין הטלוויזיה רייטינג, וגם סטריפ קבוע בחינמון 24 דקות של ידיעות ז"ל.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 2:

יוסי ואוסי - מאת גלנדון ואיזבלה. פורסם בחינמון 24 דקות של "ידיעות אחרונות".

גלנדון ואיזבלה תוקפים בחמת זעם סוחפת את אוזלת היד של הממשלה, את השחיתות והזחיחות בשלטון, ואת תרבות הריאליטי שהולכת ומתמזגת בחדשות הפוליטיות. מאז דודו גבע לא הייתה ביקורת פוליטית תוקפנית כזאת בעיתונות, ועוד במעוז תרבות הריאליטי שהוא רייטינג.

סגנון הציור שלהם הוא אינפנטילי במכוון, וגיבוריהם הם חיות מעוותות בגרוטסקיות, ללא ספק הם מאוד מושפעים מדודו גבע גם בסגנון הציור.

ראוי לציון האומץ של עורכי רייטינג לפרסם ביקורת כה תוקפנית על מטה לחמם העיקרי, אבל זהו גם החיסרון העיקרי של גלנדון ואיזבלה - האש שלהם מופנית לכל הכיוונים בעוצמה שווה, והם לא מצליחים להתאפק מלנשוך את היד שמאכילה אותם - וכך הצליחו להסתכסך כמעט עם כל עורך שאי פעם עבדו איתו, כך שבשנה האחרונה כבר לא כל כך רואים יצירות שלהם בעמודי העיתונים.


תמונה 3:

סטריפרז - מאת גלנדון ואיזבלה. פורסם במגזין רייטינג של "מעריב".

אריאל וייסמן הוא יוצר צעיר, בן כ-21, שהתחיל לפרסם קודם ברשת את סדרת הנונסנס "הוברט הוברט", אח"כ בפנזינים מודפסים, ובסוף חזר לרשת, בסדרה אודי שהוא מפרסם בערך אחת לשבוע באתר נענע.

אודי הוא קריקטורה אכזרית במיוחד של ילד מטומטם לגמרי, ילד כאפות בלשון העם, מתבגר מחוצ'קן ומעוך שסובל מהתעללות קשה בבית, בבית ספר ובעצם גם בכל מקום אחר.


תמונה 4:

אודי והבועה - מאת אריאל וייסמן. התפרסם באתר נענע.

אריאל וייסמן הוא יוצר שגדל על רן אנד סטימפי ועל סאות' פארק, והוא משתדל לקחת את ההומור המטורף והבוטה שלהם עוד צעד, והוא מחזיק בהבנה אינטואיטיבית מעולה של בניית סוג ההומור הזה, ויכולת סטורי טלינג טבעית ליצירת סיפור שזורם בשצף קצף. גם סגנון הציור שלו הוא קרטוני אלסטי עם מחוות מוגזמות, ממש כמו ג'ון קירצפולסקי, יוצרם של רן וסטימפי.

העולם שבו אודי חי הוא גרסא מוקצנת של המציאות שאנחנו חיים בה, כשכל הדמויות חושבות, מתנהגות ומדברות ממש כמו הטוקבקיסט הממוצע בנרג' יהדות. וייסמן מעכל את תמונת המציאות ההזוייה שמספקת לנו התקשורת המסחרית ההיסטרית והצווחנית והפוליטיקאים הציניים והנפוחים, ופולט תמונת מראה מעוותת לא פחות, מבהילה לא פחות, אבל לפחות קצת יותר מצחיקה.


תמונה 5:

אודי - ערבי מסריח בחיי אדם - מאת אריאל וייסמן. התפרסם באתר נענע.

מה שיפה אצל וייסמן, זה שקצת כמו ברכט, הוא לא מציג בפני קוראיו  עמדה  מוסרית "נכונה"; להיפך - כל הדמויות שלו הן טיפוסים אגואיסטיים, חסרי מוסר המונעים ע"י אינטרסים, ופרק הקומיקס אף פעם לא מסתיים בקטרזיס המחזיר את הסדר המוסרי למקומו - לא פעם הרשעים מנצחים, הגיבור הראשי מת, והקורא נדרש לאמץ את מוחו כדי להחליט בעצמו עם אילו תובנות הוא יוצא מהקריאה, ומהי העמדה המוסרית שהוא לוקח אל מול ההתרחשויות ההזויות בקומיקס, שהן כאמור שיקוף מדוייק של ההתרחשויות במציאות התקשורתית.


תמונה 6:

אודי וקלטת גלעד שליט - מאת אריאל וייסמן. התפרסם באתר נענע וצונזר תוך כשעה.

פלאן-B הוא שמו של עיתון קומיקס עצמאי שהוציאו בועז קדמן וגיל לביא. יצאו 6 גיליונות בשנים 2001-2005, בקצב של בערך 1 לשנה. אחרי הפסקת הוצאת העיתון הקימו קדמן ולביא בלוג קומיקס באותו השם, שבו הם מעלים ברוטציה קומיקס אחד בשבוע, כשאליהם הצטרפה עוד אחת מהיוצרות שהתפרסמו בפלאן-B, נוגה רויך.

בועז קדמן הוא בוגר המדרשה לאמנות ותואר שני באמנות של בצלאל, אבל למרבה השמחה מוסדות אלה לא הצליחו לעקור ממנו את חיבתו ליצירת קומיקס אישי ופוליטי מוצלח מאין כמוהו. הוא מרפרר בקומיקס שלו לתרבות שנות השמונים בחיבה נוסטאלגית (ה-A-Team, מקגיוור, צ'אק נוריס, רמבו) ובמקביל תוקף את המיליטריזם, הציונות, הכיבוש, הממסד, המשטרה, ועוד מוסדות כמו בית הספר, מערכות יחסים, נישואין, מין וכו. כמו רבים מיוצרי הקומיקס האלטרנטיבי, הוא משלב חוסר בגרות שובה לב, או אם תרצו אינפנטיליות דווקאית, עם רגישות רבה לניואנסים דקיקים.

בועז עובד בשני סגנונות עיקריים - האחד הוא קולאז' מאיורי שחור לבן ישנים מאמצע המאה העשרים, כולל הרבה עיתונות ישראלית משנות החמישים עד השבעים, ובשני הוא מצייר ביד בסגנון חופשי עד מתיילד.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 7:

אני נלחמתי בחוק והחוק ניצח - מאת בועז קדמן. פורסם בפלאן-B מס. 6, קיץ 2005.

גיל לביא מצייר קומיקס מינימליסטי, רגיש ומתוחכם. גיל יוצר את סדרת מר נחמד ומר לא נחמד, שהם הגרסא המינימליסטית והמוקצנת שלו לזוגות חברים כמו רן וסטימפי ו-Spy Vs. Spy. גיל מתעסק הרבה במערכות יחסים זוגיות, גבריות שברירית ובריחה להתיילדות, ולא פעם מגיע לקומיקסים אווריריים, פילוסופיים ואקזיסטנציאליסטיים למדי. גיל מצייר בסגנון מינימליסטי במיוחד, בקו דק ועדין. אבל זה לא אומר שהוא הומו.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 8:

מתוך הקומיקס מר נחמד ומר לא נחמד - מאת גיל לביא. פורסם בפלאן-B מס. 6, קיץ 2005.

עדי קפלן ושחר כרמל, זוג אמנים החיים ויוצרים בפלורנטין, הוציאו את הספר האוטוביוגרפי "ההורים של לב אפור", על זוג שמפוטר מעבודתו ומנסה לחיות ללא עבודה קבועה. עדי ושחר מביאים עדות בקומיקס ממקור ראשון על החיים שבשולי אוטוסטרדת הקפיטליזם - מצד אחד עוני ודלות, ומצד שני ערכים נשכחים כמו הסתפקות במועט, שמחת חיים ומי היה מאמין - אפילו עזרה הדדית.

עדי ושחר מציירים יחד ציורים ריאליסטיים מפורטים וססגוניים בצבעי עיפרון, אבל דווקא הדמויות הראשיות בספר - הזוג עצמו - הן זוג דמויות קומיקס מופשטות יותר, עירומות לחלוטין ולבנות לגמרי, בניגוד חריף לצבעוניות הרוויה של שאר העולם.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 9: מתוך הספר "ההורים של לב אפור" - מאת עדי קפלן ושחר כרמל.

חגי גילר הוא סטודנט בבצלאל שפרסם במשך כמה שנים את סדרת הקומיקס האינטרנטית "דוגי ליברצם", על איש קצת תמהוני עם עבר פוליטי שמגיע עד בן-גוריון, שנעלם לפני שנים וחוזר לפוליטיקה העכשווית, ועובר הרפתקאות שונות ומשונות תוך כדי. דוגי הוא דמות התמים, שלא מבין את המציאות סביבו וכך נקלע להרפתקאות ביזאריות, אך למרות זאת מצליח במפתיע במעשיו, רוב הזמן. גילר הוא קומיקסאי שמשתמש בסגנון קרטוני מינימליסטי כמעט ילדותי, אבל מצליח להעניק לגיבוריו הפשוטים עושר הבעה מפתיע.

הקליקו להגדלת התמונה
תמונה 10: מתוך "דוגי ליברצם" - מאת חגי גילר.


קישורים:
 http://bit.ly/oIzC1אודי - של אריאל וייסמן בנענע

http://bit.ly/3Ca2Aw
 תותחי המין - בלוג הקומיקס של גלנדון ואיזבלה
http://afrogotica.blogspot.com
 פלאן בי - בועז קדמן, גיל לביא ונוגה רויך
http://www.tok2tok.com
עדי קפלן ושחר כרמל
http://bit.ly/zjQtu
 דוגי ליברצם של חגי גילר


 
ראש הדף | המלצה לחברים | הדפסה | סגירת חלון זה | This article in English